Vayedaber

רִבִּי יִרְמְיָה שָׁרֵי נִדְרָא וּמְקַייֵם לֵיהּ. אִין מִשּׁוּם דְּהוּא חָשַׁשׁ לְהוּא דְשָׁרֵי לֵיהּ לָא יָֽדְעִין. אִין מִשּׁוּם דְּאֵין הַיֵּצֶר תָּאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁאָסוּר לוֹ לָא יָֽדְעִין. רִבִּי יִרְמְיָה כַד לֹא הֲוָה בָּעֵי מֵידוֹן אָמַר. עֵיינִי כְהֵייָא. וְעַל פִּיהֶן יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. הֵקִישׁ רִיבִים לִנְגָעִים. מַה נְגָעִים לְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן. אַף רִיבִים לְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' ירמיה. כשהיה רוצה למנוע עצמו מן הדין היה אומר עיניו כהות פסול מלדון דכתיב כל ריב וכל נגע ומקשינן ריבים לנגעים ואיידי דאמ' לעיל מנהגו של ר' ירמיה בנדרים נקט נמי להא:

ולא. ידעין טעמיה דר' ירמיה. משום מה:

שרא נדרא ומקיים ליה. היה מתיר נדרו ואע''פ כן היה מקיים הנדר אח''כ וקאמר הש''ס דמספקא לן מ''ט עשה כך:

אין משום. אם משום שהיה חושש ר' ירמיה שהמתיר לו נדרו לא היה כדאי ולא ידע למצוא לו פתח כראוי ובשביל כך לא היה סומך עליו או משום שאין היצר תאב אלא לדבר האסור וכשהתיר נדרו לא היה יצרו תוקפו כ''כ:

רִבִּי יוֹחָנָן פָתַח וְתָהֵי. וְאִילוּלֵי דוּ תְהֵא חוּ אֲתֵי. וְתָהוּת לֹה 29b כְנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי הִילָא. הַתָּהוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מָצָא פֶתָח לְנִדְרוֹ עַד שֶׁבָּא אֶחָד מִזִּקְנֵי הַגָּלִיל. אִית דְּאָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה נְסִיב לֵיהּ מִכָּא וּמוּקִים לֵיהּ הָכָא. נְסִיב לֵיהּ מִכָּא וּמוּקִים לֵיהּ הָכָא. עַד דְּאוּקְמֵיהּ גַּו שִׁמְשָׁא מַפְלֵי מָנוֹהִי. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ דְּהָהֵן סַבָּא עֲבַד לָךְ כֵּן נוֹדֵר הָיִיתָ. אֲמַר לוֹן. לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ. אָֽמְרוּן. מְנָא לָךְ הָדָא. אָמַר לָהֶן. מְשָׁרֵת מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָרְחוֹ שְׁנַיִם. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. מַקְּלוֹ שֶׁלָּרִבִּי מֵאִיר הָֽיְתָה בְיָדִי וְהִיא מְלַמֶּדֶת לִי דַּעַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי יוחנן פתח ותהי. כלומר שאומר לו תהית אם אתה מתחרט או כדו תהית אם אתה עומד בנדרך כדאמר בבלי שם:

ואלול' דתהא הוא אתי. כלומר ואם לא תהית עדיין הוא יבא בלבך להתחרט וכלומר תן דעתך אם עומד אתה בנדרך:

התהות מצויה. מצוי' הוא שמתחרט על נדרו ובנולד השכיח פותחין:

כהדא. שמצינו שפתחו לו בחרטה לר''ש:

הוה נסיב ליה מכא. כלומר שהיה לוקחו ממקום זה ומעמידו במקום אחר והיה חוקרו ודורשו אם ימצא לו איזה פתח וע''י כן נעתק ממקום למקום עמו:

עד. שהעמידו הזקן במקום השמש והיה מעיין בכליו לפלות מכנים וע''י כן היה ר''ש מצטער בעצמו שהיה עומד בשמש ונמאס עליו מעשה הזקן לנגד עיניו ואמרין ליה כו'. ובבבלי שם דף כ''ג עובדא כה''ג בנוסחא אחרת:

בברחו שנים. בשנים שעברו הייתי משרת אצל ר''מ וממנו למדתי לעשות כן:

מקלו של ר''מ היתה בידי. להפלגת קדושתו ושבחו של ר''מ אמר כן א''נ הכונה משענתו של ר''מ שהיה נשען עליו תמיד ללמוד ממנו:

ותהות לא כנולד הוא. בתמיה וקי''ל אין פותחין בנולד:

רִבִּי מָנָא נָדַר מִן חַמְרָא דַאֲבוֹהִי. אֲתַא אֲבוֹהִי סְלַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ דַּאֲנָא מִצְטָעֵר נוֹדֵר הָיִיתָ. אָמַר לֵיהּ לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. הֲנָייָתִי עַל אַבָּא. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כּוֹפִין אֶת הַבֶּן שֶׁיִּזּוֹן אֶת הָאָב. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲנָייַת אַבָּא עָלַי. רִבִּי מָנָא נָדַר וּסְלַק לְגַבֵּי רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַבִּרְיוֹת רָחֲקִין מִינָּךְ. דְּאַתְּ נָֽדְרָן. נָדַר הֲוֵיתָה. אָמַר לֵיהּ לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דאת נדרן. שרגיל אתה לנדור ואין דעת הבריות נוחה מזה:

אם באומר הנייתי על אבא. הא אמר ר' יעקב בקידושין שכופין את הבן שיזון האב והרי הוא משועבד לו ולא חל הנדר. אלא. ע''כ כן אנן קיימין בנדר שלא יהנה מאביו והיינו דברים שבינו לבין אביו ואמו שאביו מצטער על כך ולפיכך פתח ר' מנא בזה:

מה אנן קיימין. במתני' דקתני דברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו:

ר' מנא נדר. מיין של אביו ועלה אביו להתיר נדרו משום דברים שבינו לבין אביו ואמו כדלקמיה:

משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. קוֹנָם לְבַיִת הַזֶּה אֵינִי נִכְנָס וְנַעֲשָׂה בֵיֹת הַכְּנֶסֶת. אָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וחכמים אוסרין. משום דנקט גווני טובא הדר ותני דבכולהו ר''א מתיר וחכמים אוסרין והלכה כחכמים:

או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. וכגון שנדר לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו:

ונעשה סופר. ת''ח והכל צריכים לו:

וחכמי' אוסרים. דטעמא דחרטה שע''י החרטה הנדר נעקר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר עקור מעיקרו שבשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם:

פותחין. בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואלו ידע בשעת הנדר שיתחדש דבר זה לא היה נודר:

מתני' ועוד אמר רבי אליעזר. קולא אחרת בנדרים:

הלכה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כול'. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִמֹּשֶׁה לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּנּוֹלָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כִי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ נוֹדֵר הָיִיתָ. וְכִי מֵתִים הָיוּ. וַהֲלֹא דָתָן וַאֲבִירָם הָיוּ. אֶלָּא שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ממשה למד ר''א. דאשכחן שפתח לו הקב''ה בנולד דכתיב כי מתו כל האנשים וס''ל מתים ממש נולד הוא. חסר כאן וה''ג ורבנן טעמייהו וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו דכל מקום שנאמר נצים נצבים דתן ואבירם הן אלא שירדו מנכסיהם וכמתים חשיבי והלכך פתח לו הקב''ה בזה משום דעניות שכיחא היא ולאו נולד הוא. א''ר ירמיה הדא דאת אמר. טעמא דר''א:

גמ' ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי גרסינן כדלקמן:

משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' יש דברים שהן כנולד. נראין כנולד ואינם כנולד ומותר וא''צ שאלה לחכם כדקאמר הכא בגמרא:

וחכמים מודים לו. וכך היא גירסת הרמב''ם אבל הרא''ש גורס ואין חכמים מודים לו:

אמרו לו מת. ואף על גב דמיתה נולד הוי הואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה הוא נודר נעשה כתולה נדרו בדבר ולפיכך אם מת או שעשה תשובה שרי:

מתני' שאתה עובר על לא תקום ולא תטור. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרת הנאתך ממנו או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך התורה הזקיקתו לפרנסו ולאהבו ולהחיותו:

שמא יעני. ואי אתה יכול לפרנסו מחמת נדרך ואם אמר אלו הייתי יודע בשעת הנדר בכל אזהרות הללו לא הייתי נודר הרי זה מותר:

הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד. שְׁמוּאֵל אָמַר מִשֵּׁם נֵדֶר טָעוּת. כְּבָר מֵת הַכֶּלֶב כְּבָר נֶהֱרַג הַנָּחָשׁ. רִבִּי אִילָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְתוֹלֶה נִדְרוֹ בְדָבָר. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי כָּל זְמָן שֶׁהוּא לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים. לָבַשׁ לְבָנִים מוּתָּר בּוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שמואל אמר. טעמא דמתני' משום נדר טעות הוא דמיירי בשעה שנדר כבר מת או עשה תשובה וכן בסיפא כבר מת הכלב כו':

ר' אילא בשם ר''א. מפרש טעמא מפני שהוא תולה נדרו בדבר ונעשה כאומר קונם שאיני נהנה כו' ואם לבש לבנים מותר בו וה''נ מותר וא''צ היתר חכם וכן אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן דסבירא ליה טעמא דר' אילא והילכך אף הוא א''צ היתר חכם:

משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד וַחֲכָמִים מוֹדִין לוֹ. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֶׂא פְּלֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע. אָֽמְרוּ לוֹ מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ אָֽמְרוּ לוֹ מֵת הַכֶּלֶב וְנֶהֱרַג הַנָּחָשׁ הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד וַחֲכָמִים מוֹדִין לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' יש דברים שהן כנולד. נראין כנולד ואינם כנולד ומותר וא''צ שאלה לחכם כדקאמר הכא בגמרא:

וחכמים מודים לו. וכך היא גירסת הרמב''ם אבל הרא''ש גורס ואין חכמים מודים לו:

דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי. עַד כְּדוֹן שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם כְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָהּ. שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מַהוּ. אֵימָתַי הִיא קְדוֹשָׁה. מִיַּד אוֹ בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן סֵפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. וּמַה אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדוֹשׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֵילּוּ עֲשָׂאֵן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָו קָֽדְשׁוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נשמעינה. ופשיט לה ממתני' דקתני ונעשה לבהכ''נ ש''מ יש לה דין קדושת בהכ''נ מדקרי לה סתם בהכ''נ:

מאימתי קדשה. זה החצר שהקדישה לבהכ''נ:

העושה תיבה לשם ספר. תוספתא בפ''ב דמגילה שעשה תיבה או מטפחת להשתמש בהן הספר:

זו שבנייה. מתחלתה לשם חצר ואח''כ הקדישה לכ''ש דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבהכ''נ:

אילו כו'. זו בעיא אחריתא היא וחסר כאן והכי איתא התם אילו שעשאן לשם חולין והקדישן מהו. ועל התיבה והמטפחות קאי אם חלה הקדושה עליהן אח''כ וקאמר כמה דאת אמר תמן בנייה לשם חצר והקדישה קדשה והכא עשאן לשם חולין והקדישן קדשו:

דתנינן. הא דתנינן בפ' בני העיר אין מוכרין בהכ''נ אלא על תנאי משום בזיון ובעי הש''ס ע''כ כשבנאה מתחילה לשם כנסת בנייה לשם חצר והקדישה אח''כ לבהכ''נ מהו אם יש לה דין קדושת בהכ''נ:

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר עַד שֶׁלֹּא נָֽשְׂאוּ וְנָֽתְנוּ בַּדְּבָרִים כְּנוֹלַד הֵם. 30a חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא. זוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי. מַה טָעָה. שֶׁפָּתַח לָהֶן בְּנוֹלָד. אָמַר לָהֶן נַחוּם הַמָּדִי. אִילּוּ הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לִיחָרֵב נוֹדְרִין הָיִיתֶם לִהְיוֹת נְזִירִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָכֵין הֲוָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן. לֹא הָיִיתֶם יוֹדְעִין שֶׁנִּיבְּאוּ לָכֶם נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַייָם שֶׁעָתִיד לִיחָרֵב. לֹא הֲוָה כְנוֹלָד. אָמַר רִבִּי הִילָא. עוֹד הוּא בְּנוֹלָד. יָֽכְלִין הֲווֹן מֵימַר. יָֽדְעִין הֲוֵינָן אֶלָּא דַהֲוֵינָן סָֽבְרִין דְּמִילַּייָא רְחִיקִין. הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חוֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִיתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִיבָּא. וְאַתְייָא דְּרִבִּי יִרְמְיָה כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִילָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואתייא דר' ירמיה. שחזר בו ר''א כר' זעירא ודר' יוסי דס''ל שעמד ר' אליעזר במחלוקתו כר' אילא:

עוד הוא כנולד. אע''פ שהיו יודעין שיחרב מ''מ לא היו יודעין מתי ויכולין לומר היינו סבורין שהדברים רחוקים עוד ולימים רבים כדאשכחן שאמרו ישראל ליחזקאל החזון וגו' וא''נ היה אומר להן כן לא הוי פתח כלל אלא ע''כ דבנולד פתח להן זה טעותו דס''ל כר''א וש''מ לא חזר בו ר''א:

אמר ר' הילא. פליג על ר''ז דס''ל כר' ירמיה:

א''ר זעירא. כלומר דר''ז פליג ולעולם נחום המדי לא הורה כר''א דפותחין בנולד אלא דס''ל דהתם לאו נולד הוא שהרי נביאי' הראשונים היו מתנבאין בעוד שב''ה היה קיים שעתיד ליחרב וכדמצינו במקרא היכל ה' היכל ה' על מקדש ראשון ושני אלא שזה טעותו של נחום המדי דהכין הוה צריך מימר לון בזה הלשון היה לו לומר לא הייתם יודעים כו' אבל באמת לענין דינא אם היה אומר להם כן לאו נולד הוא:

זו טעות טעה נחום המדי. שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להן נחום המדי אלו הייתם יודעין שבהמ''ק חרב הייתם נודרים ואמרו לו לאו והתירן וכדמפרש התם מה טעות טעה שפתח להן בנולד ונחום המדי סבר לה כר''א ומדאשכחן דנחום המדי הורה כר''א ש''מ לא חזר בו ר''א והייני טעמיה דר' יוסי:

חיילי' דר' יוסי. ראייתו של ר' יוסי דסבירא לי' אליבא דר''א דפותחין בנולד דמשמע ליה מתו ממש ולא ס''ל להאי דרשה כל מקום שנאמר נצים כו' מן הדא דתנן פרק ה' דנזיר:

עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם. כלומר קודם שנשאו ונתנו רבנן עמו באלו דברים שהם כנולד אבל לאחר מכאן חזר בו ר''א מדבריו מטעמא דאמרן דלא מוכח ממשה ור' יוסי משמע ליה שר''א עמד במחלוקתו וכדלקמן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source